גזר דין בתיק ת"פ 37983-05-11

1.     הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט ובעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה. ואלה המעשים: ביום 15/5/11, נהג הנאשם במכונית, בכפר ג'אבל-מוכבר, בלא שהיה בידו רישיון נהיגה. מכונית הנאשם נעצרה על ידי מספר שוטרים, שהגיעו ברכב אזרחי - משטרתי, לצורך פעולה מבצעית. אחד השוטרים ניסה לפתוח את דלת הנהג, ומשלא הצליח, ניסה להכניס את ידו מחלון הרכב ולדומם את המנוע, תוך שהזדהה כשוטר. באותה עת, פתח הנאשם בנסיעה פרועה ומהירה על מנת להימלט מהשוטרים. בנסיעה זו פגע הנאשם בשלושה שוטרים ובשני אזרחים, כאשר לאחד השוטרים נגרם שבר תלישה בקרסול, לאחר שפשופים ברגלו, לאחד האזרחים חבלות בקרקפת, בפנים ובמקומות נוספים בגופו, ולאזרח אחר נגרמו כאבים ברגלו. בהמשך, עצר הנאשם את המכונית ונמלט רגלית ביחד עם הנוסע שהיה עימו. הנאשם התקשר לחבריו וביקשם לפגוש אותו על מנת להזיז את המכונית בטענה שהדלק אזל. בהמשך, מסר הנאשם לחברו את מפתחות הרכב לצורך הזזתו וכך היה.

2.     הצדדים הגיעו להסדר טיעון, בגדרו הוסכם כי המאשימה תטען לעונש מאסר בפועל לתקופה של שנה, מאסר מותנה, פסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך שלוש שנים ופיצוי אחד הנפגעים בסך 2,000 ש"ח. מנגד, הנאשם יהא חופשי בטיעוניו.

3.     הנאשם הנו כבן 20, רווק, עובד במוסך משפחתי והנו נטול הרשעות קודמות. בתסקיר שירות המבחן, אשר ניתן בנוגע עם הנאשם, באה התייחסות, בין היתר, לכך שאישיותו של הנאשם טרם התגבשה, אך לא קם רושם לדפוסים עבריינים. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם שרמת הסיכון הצפויה ממנו הנה בינונית להישנות מעשיו. הנאשם התייחס לעבירות אותן ביצע באופן בעייתי, כמפורט בתסקיר. שירות המבחן ציין כי נוכח העדר הרשעות קודמות, רצון לאורח חיים נורמטיבי והשפעת תקופת המעצר, הוחלט לבדוק מידת התאמת הנאשם לקבוצה טיפולית לצעירים בנושא שליטה, מתוך הנחה כי במידה שהנאשם יימצא מתאים, ניתן יהא לשקול להמליץ על מאסר בעבודות שירות והעמדתו במבחן. אולם הנאשם המשיך בסירובו לשיתוף והתכחש לכל בעיה או קושי ואף הפגין עוינות. על-כן, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה, תוך הפניה להשפעות שליליות במידה שייגזר עליו מאסר ממושך.

4.     באת-כוח המאשימה הפנתה לעבירות אותן עבר הנאשם ולכך שכל אחת מהן חמורה בפני עצמה, ולאור נסיבותיה, לכך שהנאשם נמלט תוך פגיעה במספר אנשים, כאשר במעשיו היה פוטנציאל לנזק רב ולכך ששירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינו, ועל-כן התבקש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופת שנה, בצירוף יתר הרכיבים, כמפורט לעיל. מנגד, הסנגור הפנה להודאתו של הנאשם, לגילו הצעיר, לכך שמדובר בשיקול דעת מוטעה, לכך שלמשטרה תרומה לאירוע, למשפחתו התומכת של הנאשם ולאפשרויות השליליות וההרסניות הצפויות ממאסר של ממש. עוד באה הפניה לכך שבשל ההליכים בתיק זה, לא ניתנה לנאשם, להבדיל מבני משפחתו, תעודת זהות ישראלית. לסיכום, נטען כי ניתן להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם (כחודשיים). הנאשם שב ואמר כי הוא מצטער על מעשיו.

        דיון

5.     מעשיו של הנאשם חמורים, כל אחד מהם ובמיוחד בהצטרפותם. נהיגה ללא רישיון משמעה נהיגה ככלי משחית בעל פוטנציאל עצום לפגיעה בנפש וברכוש עקב כך שהנוהג לא הוכשר בהתאם להוראות הדין לעשות כן, לא עבר בדיקות רפואיות (במיוחד בדיקת ראייה), וחרף זאת אינו חושש מלסכן את עצמו ואת המשתמשים בדרך. מעשי הנאשם שבאו בהמשך, לאחר שנתפס בכף, היו חמורים לא פחות: הימלטות משוטרים תוך שעשה כן על גופם של שוטרים ואזרחים שהיו במקום וחבל בהם חבלות ממשיות בנסיבות מחמירות. בכך יש להעיד על זלזול בגופם ובשלומם של שוטרים ואזרחים גם יחד, תוך שהנאשם שם את האינטרס האישי המצומצם שלו - הרצון להימלט מהחוק - לפני ועל חשבון האינטרס הציבורי. על כל אלה באה ההשלמה שביקש הנאשם ליתן למעשיו, שיבוש הליכי משפט, מתוך רצון ומגמה שלא ליתן את הדין על מעשיו.

        שילובם של כל אלה מטים את הכף לחומרה. לכך נוספת העובדה שהנאשם מתקשה להפנים את מעשיו וסירובו להשתלב בקבוצה טיפולית שתמתן את הסכנה הצפויה ממנו, מעיד על מסוכנות שעדיין טמונה בו. נסיבות המקרה בכללותו והעבירות אותן עבר הנאשם, מחייבות ענישה ממשית ומוחשית, אשר תשים דגש על האינטרס הציבורי ותתרום להרתעת הנאשם ואחרים. לזכות הנאשם יש לזקוף את הודאתו, את גילו הצעיר והעובדה שאין בעברו הרשעות קודמות.

6.     לאחר שקלול האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופה עשרה חודשים בניכוי ימי מעצרו (מיום 15/5/11 ועד 10/7/11).

ב.     מאסר מותנה לתקופת שמונה חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

ג.      אני מורה על פסילת הנאשם מלקבל רישיון נהיגה לתקופת שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

ד.     הנאשם ישלם פיצוי לשוטר באשיר שאהין, בסך 2,000 ש"ח. הפיצוי ישולם עד ליום 15/4/12.

        זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ל' בשבט, תשע"ב, 23 בפברואר, 2012, במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם עצמו.